נהיגה בשכרות

 

הנאשם הורשע על סמך הודאתו בשתי עבירות של נהיגה בשכרות. העבירות בוצעו בהפרש של כחצי שנה.

ביהמ"ש לתעבורה קבע בגזר דינו כי:
עבירת הנהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ומסוכנת.
כאשר נהג נכנס לרכב על מנת לנהוג בזמן היותו שיכור, הוא מהווה סכנה ממשית לעצמו, לנוסעים עימו ולמשתמשים האחרים בדרך.
מי שנתפס נוהג פעמיים בשכרות בזמנים סמוכים, הרי העונש ההולם והמתאים הוא מאסר בפועל. ברור שאין הציבור מורכב ממלאכים, וייתכן ויחטאו נהגים בשתייה ועל כך ייענשו. אולם מי שנוהג בשכרות פעמיים מעיד על עצמו כי אין עליו מורא הדין ואין מנוס מעונש מרתיע, לא רק לנהג עצמו, אלא לכלל הציבור. קל וחומר כשמדובר בשכרות ברמה גבוהה.

פקודת התעבורה קובעת כי המסרב ליתן דגימת אוויר נשוף לבדיקה לפי דרישת שוטר, רואים אותו כמי שנהג בשכרות. עמדתו הידועה של בימ"ש זה היא כי יש לראות במסרב כשיכור ברמת שיכרות גבוהה, ולהטיל עליו עונש חמור יותר. כאשר המדובר בעבירה חוזרת, במיוחד כאשר שתי העבירות נעברו בפרש זמנים קצר יחסית וכאשר מידת האלכוהול בגוף של הנאשם היא למעלה מפי שניים מן המידה המותרת בחוק, יש מקום להחמיר בענישה עוד יותר.

הענישה היא כמובן אינדיבידואלית וכל מקרה לגופו. בענייננו, למרות ההבנה למצבו האישי הקשה של הנאשם, אינטרס הציבור גובר. יש לגזור על הנאשם 21 יום מאסר בפועל, חודשיים מאסר על תנאי, פסילה מלנהוג על כל רכב שהוא לתקופה של 36 חודשים וקנס בסך 4000 ₪.